פסק-דין בתיק תע"א 4551-07

1.         התובע עבד כמתווך אצל הנתבעת ותמורת שירותיו שולמה כנגד חשבוניות שהוציא, במשך כארבע שנים. השאלה המרכזית שבמחלוקת היא האם התקיימו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים.

 2.        רקע עובדתי

א.         התובע שימש כמתווך אצל הנתבעת בין השנים 1996 ל - 1998. הצדדים שבו והתקשרו בחודש נובמבר 2002, ותקופה שניה זו היא העומדת לדיון בפנינו. התקשרות זו הסתיימה בחודש ספטמבר 2006.

ב.         בחודש הראשון לעבודתו עסק התובע בתיווך בסניף הנתבעת ברעננה, אך לאחריו ועד סוף ההתקשרות בין הצדדים, עסק בתיווך בסניף הוד השרון.

ג.          הנתבעת שילמה לתובע מדי חודש 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ בגין דמי ניהול. בנוסף שילמה לו 40% מדמי התיווך שקיבלה בעקבות עסקאות בהן תיווך. כל התשלומים לתובע נעשו כנגד חשבוניות שהציג.

3.         בדיון שהתקיים לפנינו העיד התובע. מטעם הנתבעת העידו מנהלה, מר גדעון בינת (להלן: בינת) וכן מר עמוס חן, מתווך המנהל את סניף רעננה של הנתבעת.

הנתבעת הגישה תצהירים נוספים, של מתווכים אחרים עימם התקשרה ואף ביקשה לזמן עדים נוספים (לקוחותיה). מאחר שהעדים לא התייצבו לישיבות שנקבעו - בין אם לתת עדותם בעל פה ובין אם להיחקר על תצהיריהם, לפי העניין, הכרעתנו ניתנת על סמך העדים ששמענו והראיות שהוגשו באמצעותם.

הנתבעת ביקשה לזמן את חוקר המוסד לביטוח לאומי בעניין תביעה לדמי אבטלה שהגיש התובע אולם משחקירה זו טרם הסתיימה במועד שנקבע לדיון, הבקשה נדחתה (ר' הודעות המוסד לביטוח לאומי מיום 20.6.10 ומיום 16.9.09).

יחסי עובד מעביד

4.         יחסי עובד - מעביד הוגדרו בפסיקה כסטטוס, שעליו לא ניתן להתנות. משום כך, שומה עלינו לבחון את מהות היחסים בין הצדדים, על יסוד המבחנים שנפסקו בפסיקה ובהתאם לראיות שהוצגו לנו, כאשר השאלה כיצד הצדדים ראו ביניהם את הקשר הינה רק אחד מהמבחנים - ולא העיקרי שבהם, שעלינו לשקול. לעניין זה נפסק:

"ראשית אדגיש מושכלות ראשונים, לפיהם היותו של אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים אלא נקבע מבחינה משפטית על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי." (ע"ע (ארצי) 176/09 מואב - תפנית וינד בע"מ, [פורסם בנבו] (9.11.10); ר' גם ע"ע 300274/06 צדקא - מדינת ישראל, פד"ע לו 625 (2008)).

5.         המבחן המקובל כיום בפסיקה לשם בחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד, הוא "המבחן המעורב", אשר המרכיב המרכזי בו הוא "מבחן ההשתלבות", הבוחן את מידת השתלבותו של "העובד" במפעלו של "המעסיק" (בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 646 (1996)). בנוסף נעזרים בתי הדין במבחני משנה נוספים, כגון שאלת קיומו של קשר אישי בין הצדדים, מבחן הפיקוח, הכח לשכור ולפטר עובדים, מקום ביצוע העבודה, מי מספק את כלי העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי.

יישומו של מבחן ההשתלבות נעשה בבחינת הפן החיובי והפן השלילי.

הפן החיובי - קובע כתנאי להשתלבות במפעל קיומו של מפעל יצרני לשירותים, או מפעל אחר שניתן להשתלב בו, כאשר הפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל, ושהמבצע את העבודה מהווה חלק אינטגרלי מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, ועל כן אינו "גורם חיצוני" ועבודתו אינה "רק נלווית לו" ואינה מיועדת להשלים את פעולת המפעל (דב"ע לד /3-9 אדמון - מדינת ישראל , פד"ע ה 169 (1974)).

בפן השלילי - נבחן שהאדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - בירגר, פד"ע ג 177 (1971); מ. גולדברג "עובד ומעביד - תמונת מצב", עיוני משפט יז 19, 30 (1992)).

להלן נבחן את מהות היחסים בין הצדדים בסכסוך זה שלפנינו, על פי המבחנים שגובשו בפסיקה.

הפן החיובי של מבחן ההשתלבות

6.         הנתבעת הפעילה עסק לתיווך בתחום הנדל"ן. התובע עסק בתיווך ובניהול סניף הנתבעת בהוד השרון. הדברים עולים מתצהירי הצדדים וכן מפירוט הפעילות שבגינה שולמה תמורתו מהנתבעת. פעילות התובע היתה בליבת עיסוקיה של הנתבעת, הוא השתלב במערך הארגוני שלה (שכללה את מנהל הנתבע ובעליה, מזכירה ומתווכים) והתובע היווה חלק אינטגרלי ממנו. נזכיר כי התובע אף נשא כרטיסי ביקור של הנתבעת (נספח ג' לתצהיר התובע).

7.         בנוסף, התובע הגיע מדי יום למשרדי הנתבעת ועבד במשך רוב שעות היום (סעיפים 19 ו-38.3 לתצהיר התובע). שמענו מעדותו של מר עמוס חן, אשר ביצע תפקיד דומה לתובע, כי הוא עובד במתכונת דומה לזו של התובע וכי הוא משקיע את מרבית זמנו ומרצו בנתבעת (עמוד 18 לפרוטוקול שורה 22 עד עמוד 29, שורה 4). עדות זו, מטעם עד הנתבעת, תומכת בגרסת התובע.